0 Cart
Added to Cart
    You have items in your cart
    You have 1 item in your cart
    Total
    A garment is a life-long partner. The person who covers herself with it, it gives her a sense of belonging, it secures her. The land I walk upon, is my pedestal, it gives me base and grounds from which I can start walking.
    I mold the land into garments.

    When I was a child, way before I learned there is "fashion", I loved following patterns over textures with my eyes, and over fabrics with my fingers. I admired Audrey Hepburn. Still do. I kept small antique found-objects, magazines from the 20's and 30's, pieces of lace, buttons and other little things.
    Leftovers.

    I grew up in a country of mixed cultures and hard edges. It all flows through me into my work - from Grandma Raya, who emigrated from Poland in the 50's, painted on pottery, using oil paints in the kitchen balcony of her little second-floor apartment, while Grandmother Miriam,  a Sabra, speaking fluent Arabic, living right on the shores of Acre, raising roses and herbs in her spacious garden of a warm-hearted house, always full of family and friends, overlooking a fish pond and wild-berries tree.
    Smells and colors, languages and gestures, every single tile and every piece of furniture, every ornament on every curtain are part of who I am today.
    In school I learned about dreams.

    In London and Paris, where I took internships, I learned how to weave dreams into reality. So I opened a storefront atelier, which I use to think of as an open closet. There, I learned about people and about the street. But of all I learned, it's femininity that I love and care about the most. The woman's body,  the compromises we take.
    I gave birth four times.

    {To be honest, only three. in the third one I gave birth to twins.}
    My work is who I am, a combination of my own personal biography, and the one of my predecessors and the one of the younger generations, I'm part of the history of my friend-embroiders in the neighbor Arab village in the Galilee, who do hand-embroidery and needlepoint straight on my items, turning each one of them into one of a kind.
    Just like us.

     

     

    Mirit Rodrig

    I was born in 1973‭ ‬in Northern Israel‭ , ‬where I live to this day‭, ‬with my husband and four children‭.‬

    In 1998‭ ‬I enrolled Shenkar College of Engineering‭, ‬Design and Art‭, ‬where I studied and graduated in the Fashion Design Dept‭.‬

    Upon completing my studies at shenkar‭, ‬I began working for the Israeli manufacturer Delta‭, ‬in their Londo studiosn‭, ‬later moved‭ ‬to the international department of Marks‭ ‬&‭ ‬Spencer‭.‬

    In the past 10‭ ‬years I am the house designer at Razili‭, ‬a local chain of boutiques‭. ‬I design for the company their high-end line‭, ‬under my own label‭. 

    At the beginning of 2019‭ ‬I decided it's time to launch my own brand‭, ‬MR‭. ‬

    The Paris Fashion Week 2019‭, ‬will be the public exposure of my first collection in small series of high-quality‭, ‬most of which will be made from natural fabrics‭, ‬and will be meticulously sewn‭, ‬and will be sold to the worldwide and online‭.‬

    Part of the collection presented in Paris‭, ‬is a collaboration with the London-based illustrator Tal Drori‭. ‬This is something I do every season‭, ‬I enjoy doing‭ - ‬cooperating with other creative people‭. ‬First‭, ‬I do believe that the phrase‭ "‬The result is more‭ ‬the sum of its particles‭" ‬is a great one‭, ‬second‭, ‬I like to be surprised by the thoughts of the other‭, ‬even‭ "‬pushed‭" ‬by it‭.‬

     

    החומר הוא שותף שלי לחיים. בד. בדים. מכל הצורות ובכל הצבעים. כשמישהי מאיתנו נעטפת בבגד, בד, הוא אמור להעניק לה תחושה של שייכות, להכיל אותנו בתוכו, לשמור עלינו. האדמה שאני ניצבת עליה היא מרחב העבודה שלי, היא נותנת לי בסיס וקרקע לפעול מהם. אני יוצקת את האדמה לתוך העבודה שלי.

    כשהייתי ילדה קטנה, הרבה לפני שידעתי שיש דבר כזה שנקרא אופנה, אהבתי לעקוב בעיניי אחרי דוגמאות וטקסטורות, ולמשש בדים באצבעותיי. הערצתי את אודרי הפבורן. בעצם אני עדיין מעריצה אותה. אספתי חפצים ישנים קטנים, מגזינים של פעם, כפתורים, פיסות בד.

    שאריות.

    אנחנו חיות בארץ של ניגודים והשלמות. עירוב תרבויות וקצוות חדים. הכל נכנס לעבודה שלי - החל ממה שינקתי בבית סבותי - רעיה, שהגיעה ממזרח אירופה בשנות החמישים וציירה על קרמיקה במרפסת המטבח של דירתה הצנועה בבית דירות קטן, ומרים, צברית ילידת הארץ, שהערבית היתה שגורה בפיה ממש כמו העברית, ושגידלה בגן ביתה, בית וגן רחבי ידיים על חוף עכו, ורדים וצמחי תבלין.

    ריחות וצבעים, שפות ומחוות, כל אריח וכל פריט ריהוט, כל קישוט בשולי וילון ועל שמלה, הכל הם חלקים במרקם השלם שהוא אני כיום.

    בבית הספר למדתי לחלום.

    בלונדון ובפריז, מקומות בהם עבדתי, למדתי לארוג את החלומות לתוך המציאות. וכך הגעתי לכאן. אני אוהבת את המפגש עם הרחוב ועם בני אדם, את המגע. אבל מכל הדברים שלמדתי, זו הנשיות אותה אני אוהבת ובה אני מתמקדת יותר מכל. הגוף הנשי, הנעורים, ההתבגרות, הפשרות שהחיים מזמנים לנו.

    ילדתי ארבע פעמים.

    (למען הסדר הטוב - ילדתי בעצם רק שלוש פעמים. הפעם השלישית היתה לידת תאומים).

    העבודה שלי היא מי שאני. שילוב של הביוגרפיה הפרטית שלי עם זו של קודמותיי ושל הדור הצעיר. אני חלק מרצף היסטורי וגיאוגרפי של משפחתי והסביבה בה אני פועלת, כמו גם של חברותיי בכפר הערבי שכן, שרקמות ברקמה ידנית ישירות על הפריטים שאני תופרת, הופכות בכך כל פריט ליחיד מסוגו.

    בדיוק כמונו.

     

    שמי מירית רודריג, נעים מאוד.

    נולדתי בצפון הארץ ב-1973, ואני עדיין חיה שם, נשואה + ארבעה ילדים.
    בשנת 1998 התחלתי ללמוד בשנקר, במחלקה לעיצוב אופנה.
    עם סיום הלימודים התחלתי לעבוד בשלוחה הלונדונית של החברה הישראלית דלתא, ומשם עברתי למחלקה הבינלאומית של הכלבו הבריטי מרקס אנד ספנסר.

    בסוף העשור הראשון של שנות האלפיים פתחתי את Closet, חנות-אטלייה, בגן החשמל בתל אביב. החנות הזו הייתה בשבילי כמו ארון בגדים פתוח, כמו מעבדה, מקום בו החוץ והפנים נמהלים זה בזה, לקחתי מידות ותפרתי שם לפי התאמה אישית. אני אוהבת את האישי.
    ובין השנים 2010-2020 עיצבתי עבור בית האופנה רזילי.

    בשנת 2019 החלטתי לצאת לדרך עצמאית, תחת השם שלי, והקמתי את המותג הזה, MR.

    בספטמבר 2019 הצגתי את הקולקציה הראשונה שלי בשבוע האופנה בפריז. הקולקציה היתה שילוב של כל תפיסות העולם שלי - חומרים טבעיים, ייצור מקומי ושיתופי פעולה. בחלקים שלה עבדתי, כהרגלי, עם רוקמות מהגליל, פריטים נוספים עוצבו תוך שיתוף פעולה עם המאיירת הישראלית טל דרורי, שפועלת בלונדון.

    באביב 2020, ממש ערב הקורונה, פתחתי את החנות שלי, בשדרות רוטשילד 1. החנות הצטרפה לחנות הזו, המקוונת, ולסטודיו שלי, בקריית מוצקין שלי, בו אני עובדת ומייצרת את הבגדים בחברת שבעה אנשי צוות קבועים, כולם אנשי הסביבה, כולם אנשי מקצוע מצויינים- תופרות ותדמיתניות וגזרנים, כולם הולכים איתי יחד הרבה שנים, אני אוהבת מערכות יחסים ארוכות.